<h1>רבינו ירוחם ני"ד ח"א</h1>
<h2>דף ה.</h2>
אם אמר מנודה אני לך או משמיתנא מינך או נדינא ממך או מרוחקני ממך אסור ליישב בארבע אמותיו כתבתיו בחלק שלישי [לקמן ז' ע"א] בדין מנודה אני לך.
<h2>דף ז:</h2>
נדוהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו ואם נדוהו שלא בפניו מתירין לו בין בפניו בין שלא בפניו כך פשוט בנדרי' יש מי שכתב דהא דאמרינן דאין מתירין לו אלא בפניו כדי לפייס המנדה ולפיכך אם אמר המנדה להתירו שלא בפניו מתירין לו שלא בפניו ויש מפרשים שלעולם אין לו הפרה אלא בפניו. אין בין נדוי להפרה כלומ' שאם ירצה המנדה יתיר לו מיד כך פשוט בנדרי'.
<h2>דף ח.</h2>
נדוהו בחלום צריך י' להתירו לו. פי' שמא נדוהו מן השמים ואפי' יודע מי נדהו דשמא לנדותו נתנו לו רשות אבל לא להתיר לו, ואפילו נדוהו והתירוהו בחלום. ואלו העשרה צריכין שיהיו דמתנו הלכתא, אבל תנו לא ואי ליכ' דמתנו שקיל דתנו אפי' לא מתנו ואי ליכ' דתנו הולך לפרשת דרכי' עד שימצא י' דגמירי הלכתא כך פשוט בנדרים.
